אגרנות כפייתית – הקושי מלהיפרד מפרטים לא שימושיים

האגרנות הכפייתית מתבטאת בקושי הבלתי נשלט להיפטר מפריטים ישנים שאינם עוד נמצאים בשימוש. לעיתים האגרנים הכפייתיים יחפשו פרטי זבל באתרי אשפה, ולעיתים אף נוכל להיחשף לאגרן הכפייתי כדוגמת השכן שלנו, שנראה מחטט בפחי האשפה השכונתיים ואוגר חפצים שאנשים אחרים השליכו, למרות שאנו יודעים היטב שאינו סובל מעוני או ממחסור כלשהו. הבעיה מחמיאה כאשר האגרנות יוצאת מכלל שליטה, ומקום המגורים של האגרן הופך במהרה לזירת מפגע תברואתי, מה שיוצר מעגל קסמים בלתי פוסק אצל האגרן, ומחמיר את תחושת הדיכאון לנוכח חוסר ההיגיינה והאסטטיות שנוצרו במקום מגוריו. האגרנים הכפייתיים רובם ככולם הם אנשים בודדים מאוד, ונותרים רווקים לתקופה ממושכת. לרוב, הצחנה שבאה בעקבות אגירת מזון שמזמן פג תוקפו מעוררת את תשומת לבם של השכנים ומצריכה מעורבות משירותי הרווחה.

דרכי הטיפול באגרנות כפייתית

תופעת האגרנות הכפייתית הפכה למוכרת יותר במשך השנים וכן שיטות הטיפול בה יותר ידועות. שיטות הטיפול המגוונות, החל מטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי מקובל ואימון אישי, עד לתמיכה קבוצתית וסיוע משירותי הרווחה השונים תרמו את חלקם, אך לאגרן הכפייתית קושי רב בהתגברות על הפרעתו. מעבר לפנייה לגורמים מקצועיים, יש להביע אמפטיה לסובלים מאותה אגרנות כפייתית, ועל בני המשפחה להגיש סיוע לבן המשפחה האגרן ככל שניתן, בניסיון לפתור או להקל את הפרעתם. מומלץ שלא לנקוט באיומים או בלחצים נפשיים כלפי הסובל מאגרנות כפייתית, ולהבין כי מצבו נגרם כתוצאה מטראומה או מטרגדיה. חשוב להדגיש כי לאגרן הכפייתי מודעות לבעייתו ולסכנות הנלוות ולרוב הוא כן מעוניין בסיוע מתמשך. לאחר הבעת האמפטיה וקבלת סיוע מגורמים מקצועיים, יש לנסות ולשכנע את האגרן הכפייתי לפנות את הפריטים המיותרים במקום מגוריו, ועבור אותו אדם, זהו השלב הקשה ביותר.

המבנה הפנימי של האגרן הכפייתי מורכב. חלקם חוו טראומה בילדות וחשו מחסור כספי או חומרי. מרבית מהאגרנים נותנים חשיבות רבה לחפציהם, שבעיני אחרים נחשבים לזניחים ובלתי שמישים.